מהפכת המסעדות הכשרות בעיר אילת.
אילת עוברת מהפכה בכל הקשור למסעדות כשרות, הרי זה ידוע שהרווחים הפוטנציאלים של מסעדה כשרה נמוכים בעיר תיירות כמו אילת. העובדה שבסופי שבוע וחגים שהם זמני השיא בעיר אילת עסק סגור מפסיד קבל לקוחות רב ומחזור עסקאות גדול ומשמעותי. ולמרות זאת מסעדות רבות בוחרות להישאר כשרות או להפוך לכשרות. אז מהו מקור הכוח של תעודה הכשרות והאם זה באמת שווה את זה?
סועדים שומרי כשרות (לא רק דתיים) נמנעים מלסעוד במסעדות ללא פיקוח ותעודת כשרות, גם באותן מסעדות בעלות תפריט "כשר" אבל שעובדות בשבת ימנעו אותם סועדים לסעוד. יש שיראו בהתנהלות זו כמגבלה אבל לא כך הדבר. השמירה על הכשרות בארץ וברור יותר בחו"ל נובעת ממספר סיבות כאשר העיקרית מבניהן היא כמובן אמונית ודתית.
אם ככה מהי הכדאיות הכלכלית של תעודות הכשרות במסעדות? למה להחזיק מסעדה כשרה? מדוע אחוז המסעדות כשרות גבוה יותר מאשר אחוז המסעדות הלא כשרות העיר אילת לפחות? מדוע מסעדות מעדיפות לא לעבוד דווקא בשבת, מהימים הרווחיים ביותר בעירי תיירות? כיצד קורה שדווקא האוכלוסייה שסועדת פחות בחוץ ובעלת פחות אמצעים, מצליחה לגרום לבעלי עסקים להחליט החלטה עסקית שנראית מנוגדת להיגיון שמגבילה אותם וגורמת להוצאות משמעותיות נוספות?
אנסה לענות על שאלות אלו מהעיניים של בעלי המסעדות. בעוד שהשיקולים של שומרי הכשרות הם שיקולים דתיים בעיקר, עבור המסעדנים מדובר בעיקר בשיקולים כלכליים טהורים. כוחה האמיתי של תעודת הכשרות הוא קודם כל בכך שהיא מאלצת את הציבור הדתי והחרדי להעדיף מסעדות כשרות, דבר שהוא בעל פוטנציאל שיווקי של ממש. ומול עלויות הכשרות הישירות, כגון תעודת כשרות ושכר המשגיח, הן בדרך כלל עדיפות. לעומת זאת, אובדן ההכנסות הפוטנציאליות של סגירה בשבת, קנייה של מוצרים ספציפיים וחומרי גלם שעלותם גבוהה יותר כי הם חייבים להיות כשרים, מהווים עלות מאוד משמעותית לבעלי העסקים אך עקב הסיבה שגם ככה רוב הפרודוקטים במטבח הינם כשרים ההבדל אינו גבוה בהרבה מבחינת עלות האוכל food cost.
בישראל כל המגזר הציבורי והממשלתי לא יסגור עסקה או אירוע עם מסעדות שאינן בעלות רישיון עסק או תעודת כשרות. מה שעלול לגרום להפסדים גדולים לאותם עסקים למעוניינים לעבוד עם אותם חברות. כלומר, במידה והתשלום יוצא מהגוף הציבורי עצמו בתחום המזון יש העדפה למסעדות כשרות.
אירועים, כל אולמות האירועים בארץ (במגזר היהודי לפחות) כולם כשרים. והסיבה היא שקהל וזמנים לכל אירוע תמיד יכלול שומרי כשרות ואולם אירועים לא כשר יתקשה לתת מענה לכלל האורחים דבר אשר ימנע מבעלי האירוע לסגור את האירוע מלכתחילה.
יום מנוחה בשבוע. העבודה במסעדנות היא שוחקת מאוד גם את צוות המסעדה ובעיקר את הבעלים ודורשת מהם מחיר אישי כבד ואף משפחתי כבד. מסעדנים רבים של מסעדות לא כשרות מצהירים כי זמן האיכות שלהם עם המשפחה נמוך בהרבה עד לכמעט לא קיים. לפיכך הם החליטו לקחת יום חופש אחד בשבוע ואם כבר יום חופש אז שיהיה בשבת שהוא יום קדוש ליהודים ויום מאוד משפחתי.
בעלי עסקים בעלי זיקה דתית מחשיבים את השמירה על אי עבודה בשבת כברכה של העסק. השמירה על שבת הם טוענים היא זו שמביאה את הברכה לעסק. מי מהם היו בעברם עובדים גם בשבת מעידים על כך שתמיד אבל תמיד בשבת היו תקלות לא צפויות בעסק מה שהיה מסכם את יום העבודה בשבת בהפסד. אז גם לא להנות מיתרונותיה הרבות של השבת וגם להפסיד כסף?
בעיר אילת קיימת בשנה האחרונה מגמה חזקה לכיוון הכשרות. מסעדות רבות שהובילו את נושא העבודה בשבת הפכו להיות כשרות לגמרי. ברביס, חוף טולום, המחבוא של אדי ואחרות. כולן הפכו מלא כשרות לכשרות. משיחה עם בעלי המסעדות הם מעידים כי חייהם האישיים השתנו לטובה ללא היכר ובנוסף הירידה בהכנסה הוחלפה במחזור חדש מתחום האירועים. אז הצעד מוכיח עצמו ככדאי.
אין ספק שמגמת הכשרות באילת תמשיך לגדול ואני צופה שבעתיד מסעדות נוספות שיפתחו יהיו כשרות או יהפכו לכשרות.
